מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלא יהיו הכתובים בפיהם כזמר בעלמא, שאינם מבינים.
ישכיר לו מלמד פיקח, שמכיר בסדר הלימוד עם הילדים לפי טבעם, וגם שיהיה מדקדק היטב, כי גירסא דינקותא לא תשתכח, וגם שיהיה נאמן שלא יעשה מלאכת ה' רמיה, וגם שיהיה משגיח על הילדים לשמרם מכל מעשה כיעור ואיסור, וגם ישגיח היטב עליהם בהליכתם לבית הכיסא, וישגיח שלא יתייחדו עמהם בני אדם שאינם מהוגנים, כי הילדים יתפתו בנקל, ולא אמון בהם. ...
ואם אדם רואה שאין המלמד מתנהג כשורה, ולימודו מקולקל, ייקח בנו מידו, ויניחנו אצל מלמד אחר, ולא יהיה לו רחמנות על המלמד בשביל פרנסתו, כי בזה הוא מתאכזר על בנו וגם חוטא לא-להים.
המלמד יזדרז ללמד את הילדים שעה אחת ביום הלכות דרך ארץ ודברי מוסר, חנוך לנער על פי דרכו, ויבאר להם הכתובים בתנ"ך בהרחבה לפי השגתם ודעתם, שלא יהיו הכתובים בפיהם כזמר בעלמא, שאין מבינים מה הם הדברים שיוציאו מפיהם, וכאשר יתרגם להם המקרא בלשון המדינה, יזהר לדקדק בלשון ההוא שיהיה מתוקן המקומות הצריכים תיקון כל דבר לפי עניינו.
חכם משה דיין, ליקוטי חמד, חלק שני, הלכות הנהגת המלמד, הלכות כב-כד, עמ' 252-251, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'