כיוון שהבעלי בתים, עיניהם צרה בתלמידי חכמים, טוב הוא לתלמידי חכמים לסייע כדי שלא יתנו עיניהם בו ... כל שכן בעבור בניהם, שכעת איני מוצא בהם מקום פטור, ובפרט בעת צרה כזאת, כי הן צבור עני, וכשל כחם לפרוע חובותם, ויש לאל ידם לתלמידי חכמים הנזכרים, אף גם זה לסייע בעד עניי העיירה, שוודאי חייבים הם לשלם לפחות בעד בניהם, ואין פוטר אותם. ...
שהקהל משיבים על זה, שהן אמת שאתם פטורים על עצמיכם מן הדין. אבל כיוון שהמלך שואל מאתנו גם על בניכם הקטנים, שהם בכלל המניין, וגובה מאתנו עליהם, דיינו לפרוע על נפשכם, אבל על בניכם, לא מן השם הוא שנפרע, אנחנו עליהם, ולא אתם אביהם, אשר כוח בידכם לפרוע עליהם, שדי והותר מה שאנחנו פורעים על העניים ובניהם, כי רבים המה.