על דבר האומן נוכרי, שהביא מעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, לצייר ביתו במיני ציורים וכיורים. ופסק עמו בקבלנות בסך מה על כל המלאכה הצריכה בביתו עבור פעולתו. ויען המלאכה מרובה, הוכרח האומן להביא אשתו ובניו, פה עיר הקודש חברון, תבנה ותכונן, ונתן לו אחד מהבתים שלו, אשר ברחוב ההוא, לדור בה עם אשתו ובני ביתו עד כלות מלאכתו. ועתה לשאול הגיע מה שורת הדין: נותן להוליך הגוי לביתו, איזה לוחות כגון חלונות ודלתי פתחים וארגזים לעבוד עבודתו, שמה בשבתות ויום טוב, כיוון שהגוי מדעת עצמו עובד, ויש אומרים: שאפילו כך אסור.
והוא הדין גם כאן לאיסור בנין וסתירה בשבת, וכן לאיסור מלאכת הבניין על ידי גוי המחובר, שאף אם אינו מחובר לקרקע ממש, אלא לדבר המחובר לקרקע כמחובר נחשב, ואסור.