כתוב במכילתא, והובא בילקוט על פי זה, וזה לשונו: 'הנה נחלת ה' בנים' - מדת בשר ודם, אבל מי שאמר והיה העולם - אינו כן, אלא תאב לבנים - נותן לךו, שנאמר: 'הנה נחלת ה' בנים'; תאב לחכמה - נותן לו, שנאמר: 'כי ה' יתן חכמה'; תאב לנכסים - נותן לו, שנאמר: 'והעושר והכבוד מלפניך'.
רחם לבי, לב נשבר, אני עני, לתת טעם בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, במה שנקטו בשלושה דברים אלו דווקא, יותר טוב מכמה עניינים אחרים, שהאדם תאב להם? ...
מבואר שעל ידי עסק התורה והחכמה ומלמד לאחרים - זוכה להבנות, ושיהיו לו בנים, וכל כיוצא על ידי העושר ועושה מצוות וצדקות בישראל - הרי זה נקרא תולדות. ... על כן מבואר שעל ידי מצוות ומעשים טובים, אשר יעשה האדם ,הרי זה נקרא בשם - אשר יש לו בנים. ומה הטעם שנקטו חכמינו זיכרונם לברכה לאלו שלושה דברים? - שהם קשורים ופעולותיהם שוות.
יוצא מזה שאל יצטער האדם ביתר שאת, אם לא היה לו בנים מאשתו הגשמית, שהרי יש לו כשתיים הנה: או על ידי עסק התורה והחכמה - אם יכול לעשות כן או על ידי עשותו מצוות ומעשים טובים מהבא בידו, שעליו הכתוב אומר: 'פרי צדיק עץ חיים', והרי זו מעלה גדולה, שזכה לשם ולתפארת שיש לו פרי צדיק, ואין לך מעלה גדולה מזאת.