מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
רואה בצערם של חכמים, שאין לאל ידם להחיות את נפשם.
אכן מר לי מר, כי לא לחכמים לחם, ונפשם יבשה אין כל בביתם, אין לחם אין שמלה, ואין כסות בקרה, ואין לאל ידם להחיות את נפשם ונפש בני ביתם, ובפרט לשוכנים כבוד בארצנו ארץ הקדושה אבן הראשה, הלא המה עוברי בעמק הבכא, מבכי נהרות ובסערת ים וגליו ידרכו באניות ובציות, בים וביבשה, ונתנו את נפשם תחת מחייתם, ובנפשם יביאו לחמם, למצוא טרף לביתם.
חכם בן ציון אלקלעי, עשיר ורש, הקדמה, דף ג עמ' ב-דף ד עמ' א, דפוס פ' עניו, ירושלים, תרצ"ד (1939) מתוך 'החכם היומי'
