'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'. -
אפשר לומר בהקדים מה שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כי בצל החכמה בצל הכסף' - ויששכר וזבולון יוכיחו. והם אמרו שאין זה מועיל, אלא אם יתנה המחזיק עם התלמיד חכם קודם מה שילמוד, אבל אם אחר שלמד התלמיד חכם, רוצה לקנות ממנו חלק בתורה, אם את כל הון ביתו יתן - אין כאן מכר, ולא זכה בחלקו אשר לקח, כי 'לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז'.
והן עוד נביא מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שהתורה קודם שלמד בה התלמיד חכם נקראת 'תורת ה'', ואחר שלמד בה נקראת 'תורתו'. גם נודע שמילת: 'את' רומזת לתלמיד חכם, כמו שאמרו רבותיו זיכרונם לברכה על-פי 'את ה' א-להיך תירא - לרבות תלמיד חכם'. גם 'תרומה' רומזת לתורה, שהיא נוטריקון: 'תורה מ' - שניתנה לארבעים יום.
וזה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'דבר אל בני ישראל' - לכל מי שלא זכה לכתרה של תורה, הרי יש להם תקנה - לקנות ולקחת את התורה במחיר, וזה שאמר: 'ויקחו לי תרומה' - תורה מ'. והלקיחה זאת היא 'מאת' - רוצה לומר: מתלמידי חכמים, הנקראים 'את' וכנזכר. 'כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי' - רוצה לומר: בזמן שהיא נקראת 'תורתי', דהיינו קודם שלמד בה התלמיד חכם. ולא אחר שלמד בה ונקראת 'תורתו', שאז המקח טעות, כי 'לא יערכנה זהב'. וזה שאמר: 'תרומתי', נוטריקון 'תורתי מ', שניתנה לארבעים יום, וכנזכר.