'הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו' - כי כיוון שגבר עלינו חסדו, אפילו התמצית שיונקים יהיה רב וגדול. ... אפשר שלזה נתכוון במזמור: 'א-לוהים יחננו ויברכנו ... יודוך עמים א-לוהים', כיוון שקשה למה כפל פסוק 'יודוך עמים' שתי פעמים? טעם האמור יובן, שבא לומר שכל באי עולם חייבים להודות ולהלל לא צריך לומר: אנחנו, אלא גם הגויים.
ומה שאמר הכתוב, בין בזמן שהיה בית המקדש קיים בין בזה הזמן: 'א-לוהים יחננו ויברכנו', אימתי? בזמן ש'יאר פניו אתנו' - שהוא זמן הבית, שהשפע שלו והארת פניו היתה אתנו. וזהו: 'לדעת בארץ דרכך' - ואז אפילו לאומות העולם טוב להם: 'בכל גוים ישועתך'.
'יודוך עמים' - גם בזמן הזה, 'שישמחו וירננו לאומים ...'לאומים בארץ תנחם סלה' - שהם יושבים בארץ ויונקים כל השפע. 'יודוך עמים א-לוהים' - שבין כך ובין כך הם צריכים להודות ולהלל, אבל לפי האמת בזמן שהיה השפע יורד לנו היה טוב להם יותר. וכמו שכתוב וזהו: 'ארץ נתנה יבולה', אימתי? בזמן ש'יברכנו א-לוהים א-לוהינו' וכמו שכתבנו.
וזה לי פירוש מאמר דוד המלך עליו השלום: 'בשוב ה' את שיבת ציון ... הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו' - פירוש: אז יודו הגויים מריבוי השפע אשר יהיה בימים ההם, שהתמצית שלו עדיף להם מכל השפע אשר יש להם עתה. זה אומרו: 'הגדיל ה' לעשות עם אלה' - לא זו אף זו גם 'עמנו הגדיל' - שהיה לנו השפע כולו, ועתה אנו יונקים מהתמצית, ועם כל זה הגדיל לעשות עמנו.