'חביבים ישראל שסיבבם הקדוש ברוך הוא במצוות: תפילין בראשיהם, ותפילין בזרועותיהם, וציצית בבִגדיהם, ומזוזה בפתחיהם' - צריך להבין מדוע תלה חיבתם של ישראל גבי הקדוש ברוך הוא דווקא בהנחת תפילין. והלא כמה מעלות טובות למקום עלינו, שהרבה לנו תורה ומצוות, ומכללם מצוות גדולות: מצוות מילה, מצוות שבת, וכיוצא הן רבים עתה.
כפי האמור יתפרש יפה. והוא, שמה שישראל אוכלים ונהנים בעולם הזה, ואינם מתייראים מטענת האומות, שכבר יעקב ועשו חלקו העולמות ואם כן אין לעמו ישראל חלק בעולם הזה. אכן, ממה שהם עוסקים בתורה בכל שעה ובכל עת הוא להם כמציל מגאותו של ים שהוא שלו. אכן זה מתיישב בשעה שהם עוסקים בתורה. אבל כשאינם פנויים לעסק התורה, חוזרת לה עליהם טענת האומות.