מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד כי הותרו התענוגים לרוב שמחת המקיים דתו ומצוותו.
האדם לא נברא אלא לסגל מצוות ומעשים טובים ... וכל מעשיו, ומחשבותיו, וסעיפיו, ועשתונותיו, תמיד יהיו בתורה חוקותיו ותורותיו. ואם מעט יוכל לענג נפשו, ממה שחננו ה' יתברך, מטובותיו ברוב רחמיו וחסדיו, אז טוב לו ואשריו אחריו. וחס ושלום, אין מענישים אותו על המעט תענוג, שהתענג בעולם הזה, כי הותר לו לעשותו, להבראת גופו, שימצא כח לעבודתו וליראתו, וחותם פי שטן ואל יקטרג עליו, בצאתו ובביאתו. כי התענוגים היו לרוב שמחתו, שקיים אחת דתו ומצוותו.
חכם סמחון חלואה , צו לצו, דף י"ז עמוד ב', דפוס הרי"ד פרומקין, ירושלים תרס"ד (1904) מתוך 'החכם היומי'
