'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם' - לכאורה קשה: דרכה, בלשון יחיד, היה לו לומר, כי כמה דרכים יש לה?! ואפשר לפי שהנמלה יש לה עניינים שונים, שמורים לטובה ולרעה. כי מצד שבורחת מהגזל, כמו שכתבו זכרונם לברכה, ולאיש אשר אלה לו בוודאי יש לו הביטחון בה', אבל מצד אחר, שהיא מכנסת יותר מכדי סיפוקה, כי מאכלה הוא שיעור ומחצה, כמו שכתבו זכרונם לברכה. בוודאי יש לה מידת זריזות, שהיא טובה, אבל יראה, שאין לה הביטחון בה'.
על זה בא שלמה להזהיר את העצל, שאל תאמר: אני בוטח בה' ואיני חושש כמה שאני עצל ויושב ובטל, ואל תאמר: אני מרבה לעסוק בעסק הממון וממעט בעסק התורה, שהמידות האלה, העצלות וריבוי חמדת הממון כדי לבטל רצון הבורא, הן מגונות, ואל תרדוף אחריהן. אלא ראה הדרכים הטובות שיש לנמלה, והתחכם לעשותם, והם שנאת הגזל והזריזות, כי הן קשורות זה בזה כשלהבת בגחלת, שעל ידי שנאת הגזל יהיה זריז לקבץ כדי שלא יגזול ויעבור על דברי תורה.