מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שבח שושנה בין החוחים שלומד עם אחרים על שושנת העמקים.
הלומד עם חברים ותלמידים זוכה בכמה דברים: זוכה שמבין הדברים על בוריים, ומתוך כך יבוא לחדש חידושי תורה, וזוכה ללמד לאחרים איזה דברים, שהוא הבין אותם ומבין לאחרים, וכל שכן אם לומד עם תלמידים. נמצא שלזה יש לו ריווח מצד אחד שמבין הדברים על בוריים ומחדש חידושי תורה ומלמד לאחרים, ויש לו הפסד שלפעמים מדברים באמצע הלימוד, חס ושלום, או ידברו איזה דברים בטלים בהיסח הדעת, כיוון שיושב עם אחרים אינו יכול להינצל מאלו, ולפעמים יבוא לו קצת גאווה על חברו שהוא מבין וחברו אינו מבין כל כך, ולפעמים יתכעס עליו שאינו מקבל דבריו, ולפעמים יעשה לו קצת בזיון. אבל מי שלומד לבדו הוא ניצול מכל זה, אבל גם כן אינו יכול להרוויח כמו זה.
ואיזה משניהם הוא משובח יותר? - זה דומה לכלי שגדל בו חבצלת, שהחבצלת הוא עשב שיש בו ריח טוב בכולו אפילו בעץ שלו אבל אינו עושה פרח ודומה ממש לזה שלומד ביום ובלילה ואין בו רע כלל, אבל אינו עושה פרי שאינו מחדש בתורה ואינו לומד לאחרים. והאחר דומה לשושנה, שאף על פי שהיא מלאה קוצים, עושה פרח שהיא השושנה, שיש לה אותו הריח טוב, ועושים ממנה מיני מתיקה, ועולה על שולחן מלכים. וזה כוונת שלמה המלך: 'אני חבצלת השרון שושנת העמקים' - שהיא אותו שלומד בתורה יחידי, שדומה לחבצלת ולשושנה הגדלה בקרקע שאין לה ריח. אבל האחר דומה כ'שושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות' - שהוא אותו שלומד עם חברים ותלמידים.
חכם וידאל קואינקה, דרכי חיים, עמ' פ"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'