הן כאשר נוצרתם סבלה אתכם תשעה ירחים ברחמה בשמחה ובטוב לבב. וכשמלאו ימיה ללדת אתכם אזי צירים וחבלים אחזור, צירי יולדה שהמה קשים ומרים עד מאוד. וכמעט אשר היה כפשע בינה לבין המוות. וכאשר המליטה אתכם ויצאתם חוצה על פני האדמה לאור באור החיים. לא שקטה ממשאכם, ולא נחה מרוגזכם ומעוצבכם, ומן העבודה הקשה אשר עבדה בכם. ולא זה אלא שעלה עליה עול כבד קשה מנשוא, והשיגוה ימי עוני, לשבת כלואה ועצורה בבית, לשאת אתכם בחיקה למען תינקו, ושבעתם משד תנחומיה, והתענגתם מזיו כבודה. וידיה לא אסורות מלנופף אתכם בעריסה. ורגליה לא לנחושתיים הוגשו מלטייל בכם בחצר, ארוכות וקצרות, להשקיט זעפכם ולהפיג צערכם. גם בלילה לא שכב לבה, ומעולם לא טעמה טעם שינה, והגם אם היא ישנה אבל לבה ער, כי דואגת עליכם פן תקיצו משנתכם. וכשהיא שומעת קול צעקתכם אז היא ננערת משנתה כפתע פתאום ונרתעת לאחוריה. ומתחלת לזמר ולצפצף לכם וכיונה תהגה לכם. ואין קצה וגבול להצער הגדול אשר סבלה ונשאה בדומיה ובהשקט, רוח בלילי החורף בתוקף הצינה והקרירות. אשר כל אנשי הבית שוכבים על מיטתם וסרוחים על עריסותם ומכוסים בשמיכה בכסוי עב ולא אחד בהם שיוכל להוציא את אחד מאבריו חוצה עבור הצינה. והיא קמה ממיטתה בזריזות נפלאה ובחשק נמרץ לישן אתכם על ברכיה או להשכיבכם בעריסה ולהניף אתכם תנופה למען ינוח לכם ובעת גמלה אתכם גם אז לא יצאה לחופשי מעבודתכם. כי היתה תמיד משגחת עליכם בשבעה עיניים להאכילכם מאכל טוב ויפה אשר יונעם לחככם. גם היתה הולכת תמיד אחרי רגליכם לשמור צעדכם מלהילכד בפח יקוש ולבלתי יאונה לכם כל דבר רע ואף אמנם שהביאה לכם אומנת, עם כל זה לא מלאה לבה לפרוק עולכם מעל צווארה באהבתה אתכם.