נהגו במקומות הללו, שבקום מלך האומה על כיסא מלכותו, מדליקים נרות בשווקים וברחובות ובמקומות האפלים, וגם קהל עדת היהודים, הדרים תחת ממשלתו בכל מקום, שהם משום שלום המלכות, נגררים אחר הרוב, ובאורים מכבדים בתיהם וחצרם. לכן לשאול הגיעו, אם יכולים להשתמש מאבוקות של שיש, התלויות בבית הכנסת, להאיר להם לפני ה', כדי להניחם על פתחי החצר סביב דגל המלך בלילות, שמרבים המדורה והדליקה מצויה.
בדבר הזה נחלקו המורים לשתי דעות. הן קדם סמכו המתירים עצמם על זו שכתב מורנו הרב משה איסרליש ב'הגהת שולחן ערוך', אורח חיים סימן קנ"ד, שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה ...
אם כן, ממקום שבאו המקלים משם ראיה לסתור דבריהם ולהחמיר, שדווקא במקום שאי אפשר להיזהר, אמרנו כך, אבל כל שאפשר לא. ומכל שכן, שאין להקל לכתחילה להשתמש בנרות בית הכנסת בתשמיש, כי זה שנדון שלפנינו, שבוודאי הגמור, גרוע מתשמיש הדיוט בעולם, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר להורות לכתחילה כדברי רבי משה איסרליש.