מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד הפסד קרקע בדיני הגויים היא כאבדה, שהמציל זוכה.
אם הגוי גזל קרקע ישראל, ובא ישראל אחר והצילה, אינו יכול לומר: לעצמי אני מציל, וכמציל מפי ארי, יען שלא נאמר אלא 'אבדת אחיך אשר תאבד ממנו', ולא גזלת אחיך אשר תאבד ממנו, ולא גזלת אחיך אשר תגזל ממנו, שבזה אין לו זכייה, שלא זכתה לו התורה, אלא אבדה אשר תאבד ממנו, ומצויה אצל כל אדם. יצאת זו שאינה מצויה אצל כל אדם אבל לא גזולה, וכמו שאמרנו.
אכן אם הקרקע לא גזלו הגוי בידיים, אלא בא לידו שלא בגזלה כנידון שלנו שלקחו מן הבעלים. עם היות שממילא מפסיד הבעל חוב האחד, שהורע שעבודו, אחר שהגוי לא גזל הקרקע מידו בידיים. אלא ממילא בא הפסד לבעל חוב האחד על ידי דיני הגויים. נמצא דין זה דומה לנהר ולארי, שאין הדבר בא על ידי אדם, והמציל זוכה. וקראנו לה אבדה לפי שלא נגזלה ממנו הקרקע על ידי אדם, אלא ממילא בא אליו הפסד קראנו לו אבדה שנאבד ממנו, שעבודו שהיה על קרקע זה.
חכם רפאל אהרן מונסונייגו, מי השלח, דף סט עמ' ב, דפוס מסעוד דהאן, קזבלנקה, תרפ"ט (1929) מתוך 'החכם היומי'