'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' - שקשה: שאמר כמה רעות שעשו לנו המצריים, למה צווה שלא תתעב אותם? והרי עמוני ומואבי צווה שלא יבואו בקהל על דבר שלא קדמו בלחם ובמים, וכל שכן המצריים שהרעו אותנו כל כך בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה. - אבל הכוונה שעיקר האומה ישראלית היא עניין הנפש, ואינם מקפידים לעניין הגוף.
וכפי שכתוב: 'ויהבו גשמיהון' ולכן אף שהמצרים הרעו לגופנו, אמנם כשמלנו עצמנו ונעשינו גרים - לא מחו בידנו. אם כן, 'לא תתעב מצרי' כיוון ש'גר היית בארצו' - וזכית להיות גר בארצו, ולא מיחו בידך שלא תתגיירו. הנה מה שעינו הגוף כיצד מה היה טוב? - כי זכיתם להיותכם גרים בארצו, שהייתם קודם ערלים ועובדי כוכבים ומזלות עד שלא הייתם ראויים להגאל.