'כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה' - והוא ידוע מדברי המקובלים, שהדיבור מקצר ימיו ושנותיו של אדם כי הוא מהביל הנשמה, ועם כל זאת דיבור התורה ומצוותיה מאריך ימים.
וזה אומר: 'כל ימי גדלתי' - ירצה: סיבת שגדלתי והשלמתי כל ימי - בשביל שהיו בין החכמים, כי אף על פי שהרבתי הדברים בדברי חכמים וחידושם, עם כל זה היה לי אריכות ימים, כי הם הדברים השייכים אל הנשמה, אבל 'לא מצאתי' בענייניהם השייכים אל הגוף, שהם דברים בטלים 'אלא שתיקה'.
ואף בדברי חכמים 'לא המדרש הוא העיקר' - דהיינו: לימוד התורה שלא על מנת לעשות, אלא העיקר הוא שיהא מצטרף למעשה, 'וכל המרבה דברים בטלים מביא חטא' - דהיינו: שמביא חסרון ימיו על דרך 'והייתי אני ובני שלמה חטאים', אבל דברי תורה, אדרבא, מאריך ימיו.
על פי זה נראה לפרש דרך צחות מה שאמר הכתוב במשלי: 'אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע' - הכוונה בא להחזיר את החכם, לבלתי יהיה ירא לנפשו להרבות בדברי תורה, מחשש שהדיבור מקצר ימים, ויהיה מסתכל בספר בעינו דווקא ולבבו יבין, לזה אמר: 'אל תהי חכם בעיניך' - אלא תהיה ירא את ה' - דהיינו: ללמוד על מנת לעשות, ובזה יסור מאותו רע שנמשך מריבוי הדיבור.