מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלא יתרחקו הבנים מן ההורים, שאחד יבין את שפת רעהו.
יהי רצון שייתן ה' בלב בנינו, דור החדש, כניעה ויראת חטא, שיהיו הנטיעות דומים לשורשים, ושלא יתרחקו הבנים מן ההורים, שתהיה התאמה נפשית בין האבות והבנים, שאחד יבין את שפת רעהו ולא יהיה הבדל בין בית האבא לבתיהם כרחוק מזרח ממערב, מה שאצל האב היה טעים, טוב טעם ישר וטוב, ופג טעמו אצל הבנים ונחשב אצלם כדבר שעבר עליו הכלח, שהם רואים שאמרו דרך מוסר, מה שאמרו בתוכחה: 'ואכלו בשר בניהם ובנותיהם' - רצה לומר: מצד שבניהם ובנותיהם של הדור החדש הם כשרים בביתם כדין וכהלכה ובליחה וכיוצא בזה, אזי האב שהוא מדור הישן כשהולך לבתיהם, יוכל לאכול הבשר שלהם ואין שום מיחוש על הדין, שכשרים היו בביתם כבית ההורים, עד כאן. וזהו שאמר הכתוב: 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' - שיהיו דומים הבנים אל ההורים.
חכם שמעון מימון, שם משמעון, דרושים, עמ' נ"ד, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ד (1974) מתוך 'החכם היומי'