וכבר ישר בעיני להסדיר טעמי תורתנו בכל המועדות:
אשר לשבת הרי היא מורה על חידוש העולם והיא דוגמא מחיי העולם הבא. והורתה לנו על שני יסודות: הראשון חידוש העולם, והשני שהוא יתעלה, גומל מי שמקיים מצוות התורה ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושהחשוב שבגמולו העולם הבא. והחמור בעונשו הכרת.
והפסח להנציח אותות מצרים לדורות כיוון שהוא מורה על המופתים אשר הם מורים על חידוש העולם, ושהוא מחודש, ומחדשו קדום. וחג השבועות מורה על שיש תורה מן השמים, ועל שתורת משה לא תבטל ולא תשתנה, ולא תבוא תורה וכו', והוא אומרו: 'ואת כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו'. ושהוא יתעלה מצוי, כיוון שהם השיגו את זה בעצם אותו היום, והוא אמרו 'אנכי ה' א-להיך', ושהוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו, ואין לעשות כן לזולתו, והוא אומרו: 'לא יהיה לך א-להים אחרים על פני'. ועל אמיתות הנבואה והוא אומרו: דבר ה' אל כל קהלכם', ועל נבואת משה שהיא למעלה מנבואת שאר הנביאים, והוא אומרו: 'ונגש משה לבדו'.
וראש השנה מורה על שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם ולא הזניחם, ולפיכך שוקלים עוונות אדם וזכיותיו בראש השנה. ויום הכיפורים עניינו יום תשובה וסליחה, והרי הוא מורה על תחיית המתים אשר היא מן גמול לצדיקים. וחג הסוכות מורה על אותות מדבר, וכל הנפלאות מורות על החידוש. ונצטווינו בשמחה ברגל לנחת נפשותינו, ונשתלם במדעים ובחכמות, ויתקיימו נפשותינו בקיום מושלם, והיא השמחה האמיתית כמו שאמר: 'ושמחת עולם על ראשם'.