חכמינו מספרים על שמואל, שקנה אצל נוכרי כד של זהב בתור כד של נחושת, ובשעה ששילם לו ארבעה זהובים כמו שביקש עבור הכד, הוסיף לו "בטעות" עוד זהוב אחד נוסף. והוא לכאורה פלא: איך שמואל האמורא הא-להי, הצדיק והישר הונה את הנוכרי? ועוד, לאיזה עניין מספרים לנו זאת, האם ללמוד ממנו להונות אחרים? אתמהא!
אלא הכוונה ממש ההיפך: שמואל ראה שיש לנוכרי כד זהב, ומבקש עבורו סכום קטן. ורצה שמואל לברר דעת הנוכרי, האם הוא טועה, או שמא כד זה גנוב הוא איתו, ורוצה למוכרו בזול ולהיפטר ממנו במהרה. ולכן הוסיף שמואל זהוב נוסף, והיה אם הנוכרי יחזיר לו את הזהוב המיותר, סימן שאדם ישר הוא ולא גזלן, ורק טועה וחושב שהוא כד של נחושת, ואז יגלה לו שמואל טעותו ויחזיר לו את הכד. אבל אם יראה בו, שעושה בעצמו כאילו לא ידע בזהוב הנוסף, אות הוא שהוא גנב וגם הכד גנוב. וזהו מה שנתכוונו חכמינו להודיענו - עד כמה יש ליזהר בדיני הונאה אפילו ביחס לנוכרי.