מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאינו מכיר בחסרונו, יצא מגדר חכם, המשיח עם כל אדם.
החכם האמיתי הוא זה שמעריך בדעתו, שעדיין לא למד אחד מני אלף מהחכמה, ומחשבה זו תדרבן אותו, לחזר תמיד על דלתי החכמים כדי ללמוד עוד תורה. נמצא לפי זה, שהתנאי ההכרחי בהגדרת החכמה היא הרצון לחזור ללמוד ולהוסיף מאחרים. מכאן שמי שאינו מכיר בחסרונו, או שמכיר ומתבייש ללמוד תורה מאחרים - סכל יקרא ויצא מגדר החכם, אף אם הוא חכם.
וראיה לכך אומר התנא במסכת אבות: 'איזהו חכם? - הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי' - לומר שמכל המלמדים, קטון וגדול, היה מוסיף להשכיל, והיו בעיניו כמו שיחה ממש, שאינו בוש מלהשיח עם כל אדם, שעל-ידי כן היה מוסיף להשכיל יותר ממה שיש בו. בהתחברו עם החכמים בתורה - יוסיף לקח מהלומדים; בהתחברו עם בעלי המוסר - יוסיף מוסר ומידות טובות; מאוהביו - ילמד על מידותיו הטובות בהן יש לו להחזיק ולהתחזק, ומאויביו - ילמד את שעליו לתקן.
חכם שמואל עמאר, שמע שמואל, מכתבי רבי שמאול עמאר, דרוש שלושה-עשר, עמ' קמ"א, הוצ' אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'