עד שהלך ראובן הנזכר, בפני השר הגדול, וסיפר את המאורע, ושלח אחרי היורשים הנזכרים, וכה אמר להם, שצריכים לשמוע את דברו, למען יעמדו עם ראובן לפני הסוחרים, והם יגמרו את הדבר הזה, ושלח אחרי ד' סוחרים יהודים, וגזר אומר שבעוד ג' ימים צירים לגמור את העניין ואת הפרשיות אשר ביניהם, והיה כראות היורשים הנזכרים כי כלתה עליהם הרעה, בר מינן, ואין בידם כוח להצילם, שראו אותו היום, חבש אותם כל היום נגד השמש, כחום היום בתקופת תמוז, ובפרט שראו שאותו זמן סמוך, ונראה היה מעשה רע, באיש יהודי, שציווה השר הזה להכות אותו מכה רבה, עד שמת תחת ידם. מורא ופחד נפלה עליהם, והודו לדברי השר, וכתבו שער מודעה, וחתמו שני עדים כשרים, איך בכירו באונסם, וכל מה שיתפשרו ויענו, הכל הוא מפני האונס, ואפילו ישבעו. ...
הוצרכנו, בית הדין, לשלוח לעיר הקודש שכם, תבנה ותכונן, שהיה איש אחד מתושבי בבל, שנמצא בעת ובעונה, שקרא השר את היורשים, וראו והכירו את האונס, שחבש אותם בהיכלו, כל היום כולו, בתקופת תמוז נגד השמש, עד שנתרצו להביא את הסוחרים הללו, וכל זה העיד בפני בית דין של שלושה בשכם, תבנה ותכונן, כשהיה, ושלחו לנו. ועוד, שכאן נמצא וכאן היה העד האחד החתום בשער המודעה, ובא לפנינו בית דין, והעיד בפנינו גם כן ככל האמור, ואם כן נראה פשוט, שאין לחוש לזה, אלא היה אונס גדול.