איך שממו קהילות, בערי אירופה הגדולות, כל עין תדמע כנחלות, על גוויות כנבלות. טף וישיש, ילדה ואישה, נרצחו ונשרפו בלי חמלות. ... כולם זעקו מרה, על השקפת הגזרה, ובא מצוקה וצרה, מי זה בא מאדום, מבצרה.
חכם מסעוד ריוח , זיכרון אשר, שער השירה, עמוד קט"ו. הוצאה פרטית, נדפס בבני ברק. תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'