מקצת שבחו

חכם יעקב שאלתיאל ניניו נולד לאמו נונה ולאביו חכם יהודה בשנת תק"ס (1800) בירושלים. 
הוא נקרא על שם סבו חכם יעקב ניניו, מחכמי צפת, מחבר הספר 'קהילת יעקב'. הוא גדל בירושלים, ומנעוריו הסתופף בישיבת המקובלים 'בית אל', אך בשל העוני והדחק הגדול עבר לעיר טבריה, שם נשא לאשה את מרת אסתר שרה בתו של חכם חיים שמואל קונורטי, מחכמי טבריה. בבית מדרשו שקד על התורה באין מפריע. 
בשנת תקצ"ג (1833) יצא לשליחות לאיזמיר, שם נשא ונתן עם הגאון חכם חיים פלאג'י, ולאחר זמן שב לטבריה. 
בשנת תקצ"ד (1834) פרץ מרד איכרים נגד שליט מצרים אברהים פאשה, שכבש את ארץ ישראל מהשלטון העות'מאני. בראשית המרד נסוגו חייליו של אברהים פאשא, ועל העיר צפת עלו המוני כפריים חמושים בחרבות ורומחים. הפורעים תקפו את יהודי העיר, פגעו בנפש, ובזזו את רכוש היהודים במשך 33 יום עד שוב חייליו של אברהים פאשה. חכם יעקב שאלתיאל בהקדמה לספרו 'אמת ליעקב' מספר כי  יצא בל"ג לעומר לעיר צפת לרגל הילולת רבי שמעון בר יוחאי, שם היה אמר לשהות עד חג שבועות, אך נגלה לו בחלומו לצאת מן העיר קודם החג, וכך ניצל מן הפרעות, שהחלו באסרו חג שבועות.
בשנת תקצ"ז (1837) פקד רעש גדול בכל אזור הגליל, אלפי אנשים נהרגו, צפת נחרבה כליל וטבריה ניזוקה קשות. חכם יעקב שאלתיאל שהה בזמן הרעש בבית המדרש בטבריה. הוא כפף קומתו וקרא קריאת שמע, כשפח עיניו נתגלה לו שהוא תחת כיפת השמיים, כותלי בית המדרש סתורים וכחמישים הרוגים סביבותיו, והוא לבדו נותר בין החיים. בעקבות הרעש הגדול ובשל המחסור יצא חכם יעקב שאלתיאל יחד עם חותנו חכם שמואל קונורטי לחוץ לארץ לגייס תרומות עבור יהודי העיר טבריה. 
חכם יעקב שאלתיאל שב לעירו טבריה בשנת תר"ו (1846), אך נפטר 3 שנים מאוחר יותר בשנת תר"ט (1849). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
חכם יעקב כתב שני ספרים: 'אמת ליעקב' - מפתחות תורת הקבלה, יצא לאור בשנת תר"ג (1843) בליוורנו. בחלקו השני נדפס קונטרס 'שפת אמת' - שו"ת בענייני תורת הסוד. ספרו 'זרע יעקב' - דרושים, יצא לאור ע"י בנו חכם מאיר ניניו בשנת תרע"ב (1912) בירושלים.