מקצת שבחו

חכם יצחק טייב נולד לאמו ולאביו חכם בנימין טייב בשנת תקי"ג (1753) בעיר תוניס. 

עיקר תורתו למד מרבו המובהק חכם יוסף זרקא. בהיותו נער קבע תורתו בבית הכנסת של משפחת עתאל, שאימצה אותו כבן ודאגה לכל מחסורו. המשיך לימודו מפי חכם שלמה אלפסי רבה של תוניס, ושימש כדיין בבית דינו של חכם נהוראי ג'רמון. בשנת תקס"ב (1802) לאחר פטירת חכם שלמה אלפסי, נתמנה לאב בית דין ובשנת תקע"ח (1818), לאחר פטירת חכם דוד גג', נתמנה לראש רבני תוניס. 

לחכם יצחק טייב נולדו שני בנים: חכם יוסף טייב, שנפטר בחיי אביו, והניח חיבורים רבים אחריו, וחכם משה טייב, שהחל באיסוף כתבי סבו, שהרבה מפסקיו היו פזורים בחיבוריהם של חכמי דורו.

בשנת תקנ"א (1791) התפרסם החלק הראשון בחיבורו בן שש החלקים 'ערך השולחן' בעיר ליוורנו, בשנת תקנ"ח (1798) יצא לאור חלקו השני, ובשנת תקע"א (1811) חלק נוסף.

חכם יצחק טייב נפטר ביום ח' בשבט בשנת תק"צ (1830) ונקבר בעיר בורג'ל בתוניס.

חיבוריו שיצאו לאור לאחר מותו בידי נכדו חכם אברהם בן יוסף, ובן נכדו חכם יוסף בן אברהם הם 'ווי העמודים' בשנת תקצ"ז (1837), שלושה מששת חלקי חיבורו 'ערך השולחן' - בשנת תר"ד (1844), ובשנת תרנ"א (1891). חיבורו 'חוקת הפסח' יצא לאור בשנת תרי"ג (1853), וחיבורו 'ספר הזיכרון' בשנת תרנ"ב (1892). חיבורו 'ויזרע יצחק' עמד דורות בכתב יד בידי צאצאיו עד שיצא לאור בג'רבה בשנת תש"א (1941) ע"י חכם שלמה הכהן.