מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שביקש לנחם אימו, שבכל העמים, אין לב בלא כאב.
'וכל לבב דווי' - מעשה אחד, שראיתי שאלכסנדר מוקדון כשנטה למות ציווה לאמו שתעשה סעודה אחת גדולה לאחר מותו, ותקרא לכל העמים לאכול מן הסעודה, אבל בתנאי שתכריז, שכל מי שיהיה לו, הן איש הן אישה, כאב בלבו שלא יאכל. וכן עשתה. אבל עשתה הכרזה שלא יאכלו מן הסעודה אלא שמחים וטובי לב, וכולם יצאו אחר שהיו מוכנים לאכול. באותה שעה אמרה היא: מה זה שהלכו? אמרו לה, שאין אדם אחד שאין לו כאב לב. באותה שעה הבינה, שמה שצווה לעשות, זה היה לנחם אותה, מפני שכבר ראתה שלא היה נברא בעולם, שלא היה לו כאב לב. וזה שכתוב: 'שכל לבב דווי' - כי יש לב בלא כאב?!
חכם חסדאי אלמושנינו, חסד אל, אות זך דרוש למעלת הייסורים, דף ל"ח ע"ב, דפוס חכם יעקב טובייאנא, ליוורנו, שנת תקפ"ו (1826). מתוך 'החכם היומי'
