מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלא ישכח שונה פרקו מאה ואחת כמניין המלאך מיכאל.
'אין דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד פעמים'. - וכי בשביל פעם אחת, שלא הוסיף על המאה אבדה תקוותו וישכח לימודו?! - אתמה. אלא שהכוונה היא בשביל ששונה פרקו מאה ואחת פעמים, נתכוון לשם המלאך 'מיכאל', שהוא גם כן עולה גימטרייה מאה ואחד, ועל ידי המלאך 'תורת א-לוהיו בליבו, לא תמעד אשוריו'. גם מי שלומד ממנו ושומע תורתו לא תשכח מפיו. ...
'כי שפתי כהן ישמרו דעת' הוא התלמיד חכם, 'ישמרו דעת' היא התורה, על ידי שפתיו, ששונה בהם מאה ואחד פעמים. וכי תאמר מה לי מאה פעמים, מה לי מאה ואחד? - לזה סיים הפסוק 'כי מלאך ה' הוא' - רצה לומר: שהמאה ואחד עולה גימטרייה 'מיכאל', ועל ידי זה תורתו משתמרת. ודייק ותמצא קל. ועל פי זה נבין גם פסוק במשלי 'לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח' - כלומר 'לב חכם', שרצונו לומר: שהאיש הזה שרוצה שתלמודו יתקיים בידו, מה יעשה, 'ישכיל פיהו' - פיהו גימטרייה מאה ואחד, שיחזור על לימודו מאה ואחד פעמים, ועל ידי זה 'ועל שפתיו יוסיף לקח', שתלמודו מתקיים בידו ולא ישכח.
חכם אליהו באהי עלוש, ארץ טוב, דף ז' ע"א, דפוס ר"ש הלוי צוקערמאן ושותפו, ירושלים, תרנ"ג (1893) מתוך 'החכם היומי'