נקדים הידוע, שמלכי אירופה מקבצים אנשים של שררה, בעלי דעת ותבונה, בעלי שם, ועושים מהם אסיפה גדולה לתכלית ישוב העיר, וזה נקרא אצלם 'קונסל מוניסיפאל'. גם המלכות הנזכרת מכריחים את אחינו בית ישראל, שגם המה יבחרו מתוך הקהל, אנשי דעת ותבונה וכו', להתאסף לראות ולהשגיח על עסקי העיר, השייכים לעניי אחינו בני ישראל וצרכי הקהל. וזה נקרא אצלם 'קונסיסטואר', להשגיח בעין פקוחה על עניי העיר. והנה אמרו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים', אם כן כשעושים האסיפה כדי להשגיח על ענייני העיר, הנה הנם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים.
ובכן צריכים אנו לדעת בעניין שתי האספות הנזכרות מי היא המשובחת. הנה וודאי האסיפה של ה'קונסיסטואר' עדיפה והיא המעולה, יען שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ומגנים על העיר ועל העזרות. ובזה נבוא לפרש הכתוב: 'נדיבי עמים נאספו עם א-לוהי אברהם, כי לא-לוהים מגיני ארץ מאד נעלה' - סרס המקרא ודורשהו: שמילת 'נאספו' נדרשת למעלה ולמטה, ורצוני לומר שגם כן נאספו 'עם א-להי אברהם', כלומר אלו ואלו נאספו, זה לתיקוני העיר וזה לעשות צרכי העניים. וכי תאמר, מי הוא המובחר, לזה אמר 'כי לא-לוהים מגיני ארץ', שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים והיא 'מאד נעלה'.