מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאין השכל משיג השכר, ששפתותיו דובבות בקבר.
'כל מי שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר' - ולזה צריך כל תלמיד חכם לחדש חידושים רבים ואמיתיים בתורה, ולהוציאם לאור לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. שהם חלק נשמתו, מה שקיבלה בסיני, ועל ידי שילמדו בהם, דור אחר דור, יזכה שיהיו שפתותיו דובבות בקבר. והוא שכר גדול ונעלה, שאין יד שכלנו משגת אותו. ובזה יתבאר דברי הכתוב: 'כל עמל האדם לפיהו' - רצה לומר: 'כל עמל האדם' שיעמול בתורה הוא לחדש חידושים לתועלת 'פיהו' שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.
חכם ניסים חדאד, חן טוב למרי נפש, מערכת חית, סימן ד', דף י"ח, ע"א, ג'רבה, דפוס עידאן, כהן וצבאן, תש"ו (1946) מתוך 'החכם היומי'
