מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שגלות מצרים היה בשביל קבלת התורה.
אמרו זיכרונם לברכה: טעם לגלות מצרים כדי שיזדכו ישראל מזוהמת הנחש, ויהיו כלי מוכן לקבלת התורה שהיא רוחנית, ואינה שורה רק על רק על האדם המופשט מהחומר והגשמיות. ...
ובזה יבואר דברי הכתוב: 'טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקיך'. ... כמו שאמרו זיכרונם לברכה על רבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום, כשיצא מן המערה, היה כל בשרו חלודין חלודין. פגע בו רבי פנחס בן יאיר, זכותו יגן עלינו אמן. ואמר לו: אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו: אלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. שאלמלא לא נתענתי ונעשה בשרי חלודין, לא זכיתי לתורה כל כך. וכן מצאנו בהלל הזקן, שהיה עני ודחוק מאוד, והיה מצער עצמו, ונתלה בחלון בית המדרש כדי לשמוע דברי תורה, והשלג יורד עליו ולא חש לצער הגוף, כנגד חשקו הגדול בתורה. ועל ידי זה זכה לכתרה של תורה.
וזהו: 'טוב לי כי עונתי' - בצער הגוף 'למען אלמד חוקיך' - שעל ידי העינוי אזכה לתורה. וכנזכר. ולפי דרכנו שגלות מצרים היה בשביל קבלת התורה יש לפרש שכך הוא אומר: 'טוב לי כי עונתי' - בשעבוד וגלות מצרים, 'למען אלמד חוקיך' - שאקבל על הר סיני חוקיך ומצוותיך הרוחניות.
חכם ניסים חדאד, חן טוב למרי נפש, מערכת גימל, סימן ז', דף ט', ע"ב, ג'רבה, דפוס עידאן, כהן וצבאן, תש"ו (1946) מתוך 'החכם היומי'