ישנה בזוהר הקדוש, פרשת במדבר דף ע"ב, וזה לשונו: אמר רבי שמעון: תיפח רוחם של אותם האומרים, שהתורה באה לספר סיפורים, אינו כן, חס וחלילה, אלא סוד הדבר כשם שהמלאכים הם של אש ומלבושם אש, וכשהם משתלחים לבוא בעולם הזה, מתלבשים בלבוש גשמי, כדי שתוכל הארץ להכילם, כך קל וחומר לתורה, שהיא למעלה מהם. שבה נסתכל הקדוש ברוך הוא וברא העולם. שכדי שיוכלו בני הארץ לסבול את התורה. הלביש אותה בלבוש גשמי, שהם הסיפורים המובנים להמון העם. אמנם לפי האמת אלו נקראים גופי התורה, אבל נשמות התורה הם סודות עליונים, והוא רמז ליין שאינו משתמר אלא בקנקן. וזהו: 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'. עד כאן לשונו.
ולעניות דעתי לרמוז כי מילוי 'קנקן' כזה: ופ, ון, ופ, ון בגימטרייה: 'פרד' - שהיינו פשט רמז דרש, לרמוז: 'אל תסתכל בקנקן' - שהתורה אין בה אלא הפשט והרמז והדרש דווקא, שהם על דרך הפשט כולם. אלא במה שיש בו בפנימיותו, דהיינו סודות התורה ופנימיותיה שהם רזים עליונים לאין תכלית.