מקצת שבחו

חכם גד נבון נולד לאמו תמר ולאביו שאול בשנת תר"פ (1920), בעיר מרקש במרוקו, בשם מימון פחימה. 
תורתו למד מפי חכם יעקב דהאן וחכם אברהם אביטבול, ראשי ישיבתו בעיר מרקש. נודע כתלמיד חכם מחונן וחריף, והוסמך לרבנות. היה לאחד ממנהיגי הצעירים של הפעילות הציונית במרוקו. הוא היה ממייסדי סניף מרוקו של הארגון 'ברית חלוצים דתיים', עסק בחינוך ציוני, והיה פעיל בארגון העלייה הלא-חוקית לארץ ישראל, במסגרת 'מוסד לעליה ב' של ארגון ההגנה. עם תום מלחמת העולם השנייה, עבר לצרפת, והשלים תואר בפילוסופיה ותיאולוגיה באוניברסיטת סורבון בפריז, בהתמחות בכתות האסלאם. 
חכם גד נבון נישא לפרלה ונולדו להם שלושה ילדים – תמר, מירה ועמיאל.
בשנת תש"ח (1948), בגיל 28, זכה ועלה לארץ, והתגייס לפלמ"ח במסגרת מח"ל – 'מתנדבי חוץ לארץ'. הוא שירת כלוחם בפלוגת 'הקומנדו הצרפתי' בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, והיה שותף, בין היתר, לכיבוש באר-שבע, בזמן מלחמת העצמאות. בתום המלחמה מונה לקצין הדת של החטיבה, ובשנת תשי"א (1951), מונה לקצין הדת של פיקוד הדרום, ובהמשך לרב הצבאי של פיקוד דרום. לאחר מכן עבר לשמש רב הצבאי של פיקוד צפון.
בשנת תשל"א (1971), מונה לסגן הרב הראשי לצה"ל, ולאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד (1973), שימש בבית הדין המיוחד שעסק בהתרתן של כ-950 עגונות, נשות חיילי צה"ל, שנפלו במלחמה, יחד עם הרב הצבאי הראשי הרב מרדכי פירון, ובראשות חכם עובדיה יוסף.
בשנת תשל"ז (1977), מונה לתפקיד הרב הצבאי הראשי, ושימש בתפקיד במשך 23 שנים.
חכם גד נבון עסק רוב חייו בחיי המעשה, ולא הותיר אחריו ספרים. אומנם, חיבר כמה מאמרים חשובים ובתוכם: 'מניעת עגונות מלחמה', שפורסם בשנת תשל"ז (1977) בכתב העת 'נועם'; 'פינוי חללים בשבת', שפורסם בכתב העת 'תחומין' בשנת תשמ"ה (1985), וכן מספר מאמרים הגותיים בביטאון 'אורחות'.
חכם גד נבון נפטר ביום כ"ט בסיוון תשס"ו (2006), בשנתו בביתו ביבנה, ומנוחתו כבוד בהר-הרצל בירושלים.