'כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? - לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו' - וכאשר האדם לומד תורה יותר משמקיים מצוות, אזי אמנם יש בו חכמה, אך מכל מקום כיוון ששורשיו שהם המצוות והמעשים טובים מועטים, סוף חכמתו להיעקר מן העולם על ידי רוח שהיא היפך רוח התורה, רוח היצר הרע והתאוות. וכל זה בא לו בסיבת שלמד כדי לרכוש חכמה בלבד, ולא כדי לחיות על פי התורה ולקיים את מצוותיה, ולכן גם אין הוא נטוע איתן במקומו, ודומה הוא לערער הניצב בערבה, במקום צחיח ואדמה מלוחה. 'אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? - לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים' - שכאשר העמיק לנטוע שורשים עמוקים באדמה ותכלית לימודו היא לצורך קיום המצוות, אזי גם אם שורשיו מועטים, מכל מקום יש להם יתרון בהיותם עמוקים ונטועים היטב באדמה, ולכן כל הרוחות הזרות הנושבות ברחוב בחוזקה, לא יזיזוהו ממקומו, כי יש בו יראת השם, ולכן הריהו 'כעץ שתול על פלגי מים' שאינו יבש לעולם, מאחר והוא חי על מבועי התורה ויונק ממנה את חיותו, וממנה יקבל שפע טוב וברכה רבה.