במסים הקבועים מן המלך על היהודים על הממון, מאחר ועין המלך הוא על הממון והעיקר המס שלו הוא לפי הממון, בזה הוא שאמר הרא"ש, שאחרי רוב ממון הולכים, הואיל ותכלית מס המלך על הממון. מי שיש לו רוב ממון הוא קרוי רוב, וראייתו מוכחת על זה שהביא מאותה שיירה, שהולכת במדבר, שעינם על הממון הוא, ולכן חושבים לפי ממון לא לפי נפשות, כך גם בנידון הרא"ש כמותו, ויפה אכן בנידון שלנו, שעיקר המס המוטל מאת המלך, לפי מה שראו עינינו, בתקנה הקדומה לקהילת קודש מנטובה, שהיה לפי שלא היו מניחם המלך לשמור תורת ה' ואת חוקותיו ומצוותיו, ולא היה רוצה שידורו בעירו כלל, ולכן התנפלו לפניו שייתן להם רשות לדור בעירו, ולשמור את חוקי הא-ל ואת תורותיו. ועל ידי רצי כסף ניתן להם רשות לדור בעירו עד עשר שנים, ולשמור תורת הא-ל, ובכל עשר שנים חוזרים חלילה, ונוטלים רשות עוד עשר שנים, עד אשר יראה הא-ל בעניינו ויחישה לגואלינו, ונמצא שעיקר המס הוא על שמירת תורתנו הקדושה, ודאי שבנדון כזה לא הולכים אחר רוב ממון אלא אחר רוב נפשות, כי לולא זה לא היו מניחים להחזיק בתורתנו, ובזה כולם שווים.