'והיה זה שלום אשור, כי יבוא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו' - כלומר אם יעלה אשור, וכן כל שאר האומות בארצנו, לא יעלו למלחמה, אלא לשחר פנינו באהבה ושלום, ולא נהיה תחת ממשלתם, אלא אדרבה 'והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם'. ואולי רצה הנביא לרמוז בזה, שבזמן המשיח יישארו בין הגויים שבעה מלכים ושמונה דוכסים, וכולם יהיו תחת ידנו, כאשר ניבא ישעיה: 'והיו מלכים אומניך', שבראותם הצלחתנו מצד תורתנו, יקומו כולם ויבאו לארץ ישראל, לבקש שלומנו, ולהיכנע תחת ידינו, שכתוב: 'והיה באחרית הימים, יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים, ונישא הוא מגבעות, ונהרו עליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית א-להי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. ואז בבקשם להיכנע לנו, 'והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם'. ושאלו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא מי הם? - ותרצו שבעה רועים הם: אדם, שת, ומתושלח, דוד, אברהם, יעקב ומשה. ושמונה נסיכים: ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, חזקיה, אליהו, משיח, ואף על גב שאין לדבר הזה סמך מהכתובים, אפשר שהיה בקבלה לרבותינו זיכרונם לברכה, מפה מיכה הנביא, פה אל פה, וזהו הפירוש הנכון על הנבואה הזאת.