כשם שצריך לכבד את הצדיק בחייו, כן צריך לכבדו במותו, אחר פטירתו, ולעשות לו נחת רוח. וזה יהיה על ידי שלשה דברים: א - לעשות לו הספד כראוי, אשר בו יתארו את מעלתו הרמה ומידותיו ונתיבותיו בקודש. ב - להקים לו שם וזכר עולם שלא ישתכח שמו לעד, כגון להוציא ספריו לאורה וכיוצא. ג - לפקוד כל איש את עצמו, ולשוב מדרכו הרעה ללכת בדרך טובים, כי אין הצדיק מסתלק מן העולם אלא בעוון הדור. וכאשר נשוב בתשובה יהיה לו נחת רוח.
ועל ידי זה נרוויח שני דברים. א - שלא יהיה הצדיק מצטער על סילוקו שנסתלק ולא הועיל לבני דורו, ומתמרמר לפני הקדוש ברוך הוא על סילוקו בחינם. אך כאשר נשוב יהיה לו נחת רוח. ב - בזה, אנו נמלא את חסרונו, שאוחז במידותיו הטובים ודומה כאילו עודנו בעולם.
וזהו כוונת הכתוב: 'אלה תולדות נח' - רצונו לומר, אלה הדברים הנולדים לנו על ידי אותו שהיה נח, 'נח איש צדיק' - נח לשמים נח לבריות, 'צדיק תמים היה בדורותיו', ושוב נתבע לבית עולמו ו'את הא-להים התהלך נח'. ומה הם התולדות המתהווים על ידי פטירתו של צדיק? - ויהי כמשיב: 'ויולד נח שלושה בנים'. א - 'את שם' - לפרסם את שמו הטוב בעולם על ידי הדפסת והוצאת ספריו לאורה. ב - 'את חם' - שצריך לחמם ולעורר בהספדו, ולהזכיר תרומות מידותיו הנעלות ולצעוק מר על שריפת התורה. ג - 'ואת יפת' - ליפות אנו את מעשינו וללכת בדרך טובים, ועל ידי זה נמלא את חסרוננו, וכנזכר.