'בשפתי ספרתי כל משפטי פיך. בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון' - כי התורה צריך כמה תנאים ללמדה. הראשונה, והיא עיקרית, להוציאה בפה לזכר, כנגד זה: 'בשפתי ספרתי'. ועוד תנאי אחר - השמחה, במאמר זיכרונם לברכה: 'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ואמר רבא: וכן לדבר הלכה'. וכן אמרו זיכרונם לברכה: יין וריח מפקחים, לזה אמר כנגד זה: 'בדרך עדותיך ששתי'. ואומרו: 'בדרך עדותיך' ולא 'בעדותיך', יובן במאמר זיכרונם לברכה: רבא לפני שפתח בשמועות אמר דבר בדיחות ואחר כך לומד ביראה. זהו שאמר: 'בדרך' - רצונו לומר: שעדיין אני בדרך, מכין עצמי ללמוד עדותיך, אז 'ששתי' בדברי בדיחות. אבל לא בשעת עדותיך, כי אז צריך אימה.