הנה תחילה בבריאת העולם, נהג הקדוש ברוך הוא את עולמו בדת הטבעית, הוא מה שאמרו בפרק ז' של סנהדרין: 'שנו חכמים ז' מצוות נצטווו בני נוח - דינים וברכת ה' ועבודת אלילים גילוי עריות ושפיכות דמים, וגזל ואבר מן החי'. אלה הם מצוות שהשכל והטבע מחייבם כדי לקיים הקיבוץ הכללי. ואחר כך מדור אל דור ציווה להם לעשות מצוות פרטיות ... הרי אלו כנגד הדת הנימוסית, כפי הדור והזמן. אך בהר סיני ניתן להם הדת הא-להית, הכוללת שלושתם: משפטים - הם ז' מצוות בני נוח, שחזר וצוום בתורה כדי שלא יעשו אותם בשביל שהשכל מחייבם, רק לעשות אותם בשביל ציוויו יתברך. והמצוות - הם כנגד הנימוסית. והחוקים - הם הדת הא-להית שאין נודע טעמם, רק לה'.