מקצת שבחו

חכם מרדכי מורטארה הלוי, נולד לאמו שמחה ולאביו ד"ר יוסף הלוי בשנת תקע"ה (1815) בעיירה ויאדנה, הסמוכה לעיר מנטובה שבאיטליה. למד תורה וחכמות כלליות בעיירת מולדתו, ולאחר מכן עבר לגימנסיה במנטובה בכדי להשתלם בלימודי חול לפי המקובל במדינה. משם, עבר לעיר פאדובה, והחל ללמוד בבית המדרש לרבנים, שייסד חכם שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), והיה מתלמידיו הראשונים והקרובים.
בשנת תקצ"ו (1836) נסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים. בשנת תר"ב (1842) לאחר פטירת החכם יעקב קאזיס, רבה של מנטובה, החל לשמש רב העיר ואב בית-דין. הוא שימש בתפקידו במשך 52 שנים עד פטירתו.
בשנת תרכ"ו (1866), קרא לוועידת רבנים באיטליה, שתדון בבעיות השעה של היהדות ובאפשרויות לשינויים מתונים בהלכה. בין היתר הציע לבטל את יום טוב שני של גלויות אך הצעתו זו לא נתקבלה. 
חכם מרדכי מורטארה הלוי היה חכם משכיל וחוקר יהדות, שעסק רבות בחייו בניסיון לבאר את מושגי היהדות בהתאם למושגי הזמן החדש וצרכיו, ובכתביו נמצאים רעיונות מקוריים רבים. היה גם בעל ספרייה גדולה בביתו, שהכילה בין היתר אוסף כתבי-יד חשובים ונדירים. הותיר אחריו בן, בשם לודוביקו מורטארה, שהיה מדינאי ומשפטן, ושימש כשר המשפטים בממשלת איטליה. 
חכם מרדכי מורטארה הלוי חיבר כמה ספרים בחייו, ועוד מאמרים רבים. ספרו הנודע ביותר הוא 'רוח ישראל', אותו חיבר בשנותיו האחרונות. הספר נדפס באיטלקית בשנת תרנ"ב (1892) במנטובה, תורגם לעברית בידי ידידו - החכם משה יצחק אשכנזי, ונדפס זמן קצר לפני פטירתו, בשנת תרנ"ד (1894) בקראקוב. החלק הראשון עסק בקדמות המקרא ואחדותו וקדמות האמונה הישראלית בא-ל אחד, והחלק השני, עסק במושגי יסוד ביהדות ובתנ"ך. בין כתביו הנוספים, יש לציין את מאמרו החשוב: 'על אמיתת ספרי תנ"ך', שתורגם לעברית ונדפס בידי החכם משה יצחק אשכנזי בספרו 'הואיל משה' בשנת תרמ"א (1881) בליוורנו. הוא חיבר גם את 'סדר תפילות כפי מנהג קהל קדוש איטליאני', שנדפס בשנת תרכ"ו (1866) במנטובה, ואת ספר 'מזכרת חכמי איטליה' - רשימה של כ-2,000 חכמי איטליה, שנדפס בשנת תרמ"ו (1886) בפאדובה.
חכם מרדכי מורטארה הלוי נפטר בערב שבת פרשת משפטים, יום כ"ו בשבט תרנ"ד (1894).