'מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום, הללויה' - הוא מה שכתב הרמב"ן בפרשת וישלח, שמצוות הדינים שנצטווו אומות העולם הוא שילמדו הדינים של ישראל ולא ידונו לפי שכלם, עיין ערכו בפסוק: 'ויקחו את דינה מבית שכם'. ובזה יובן הפסוק: לא עשה כן לכל גוי'. ואם תאמר, תינח 'חוקיו' - שלא ציווה להם, אבל 'משפטיו' וודאי נצטווו עליהם. לכן אמר 'ומשפטים בל ידעום' - כי ה' לא הודיעם ולא לימדם, אלא צריכים לבוא וללמוד אותם מישראל, שהם בני מסתורים שלו, ולהם נמסרו סדרי הדינים לתיקון העולם. משפט לזה וצדקה לזה.
ולכן, כשבני נוח, המקיימים שבע המצוות, מכוונים לשמיים, שאז נקראים חסידי אומות העולם, וכפי שכתב הרמב"ם, ויש להם חלק לעולם הבא, לפי מדרגתם הראויה להם, בהיותם בתורת 'בני נוח', שאם ירצו להתגייר - אין הקדוש ברוך הוא מבזה שום ברייה מבריותיו, הגם שבחר בעמו והם בניו חביביו, וזהו שאמר הכתוב: 'והייתם לי סגולה מכל העמים'. ואם תאמר: והרי הם שנויים לפניך, ומה היא מעלתנו להיות סגולה מכולם? - לזה אמר: 'כי לי כל הארץ' - ואינם נבזים לפניי, אלא נתתי גם להם רשות להתקרב אליי - או בקיום שבע מצוות או בהתגיירם, אבל 'אתם תהיו לי'.