כוונת המאמר להורות על זכות נפש האדם, שיהיה לאות ולמופת על שלימותה, הוא מה שמרגיש במתיקות התורה והמצווה, עד שבעשותו אותם, יהיה שכרו איתו, וגמולו במצפוני לבבו, ולא יתאווה לשכר זולתו כלל. וזהו שדקדק לומר: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס', ולא אמר בקיצור: אל תעבדו את ה' על מנת לקבל פרס - להורות שאזהרתם בזה הוא רק על שלימות הנפש, כלומר הישמרו בנפשותיכם לבל תחילנה בהעדר ההרגשה, ואז תהיו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס, כי העשייה בעצמה תנעם לכם מכל שכר שבעולם.