מקצת שבחו

חכם יעקב ענתבי נולד לאביו חכם דוד יצחק ענתבי ולאמו בשנת תקמ"ז (1787) בחלב, שבסוריה. 

ראשית תורת למד מפי אביו, החכם יצחק ענתבי. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי חלב, בנגלה ובנסתר. 

בשנת תקס"ט (1809) נסמך לרבנות ע"י הראשון לציון, החכם רפאל יוסף חזן, שהיה אז רב העיר איזמיר.

חכם יעקב ענתבי נשא לאישה את מרת מזל טוב, ועבר לשמש בקודש כאב בית הדין ורב העיר דמשק. נודע כתלמיד חכם עצום, שהיה יורד לעומק הדין, וכשנדרש, היה מוכיח את גבירי העיר ופרנסיה, בלא מורא ובלא משוא פנים.

בשנת ת"ר (1840) החלה פרשת עלילת הדם בדמשק. בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי הואשמו דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק בחטיפתם וברציחתם, לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. חכם יעקב ענתבי, כרב העיר דמשק, עונה בעינויים קשים ממוות, ונאסר במשך שישה חודשים. בעקבות השתדלותו של סר משה מונטפיורי, וגילויי סולידריות יהודית בינלאומית חסרת תקדים, שוחרר חכם יעקב ענתבי ממאסרו. בשנת תר"א (1841) לבקשת סר משה מונטפיורי, חכם יעקב ענתבי כתב את מסכת הייסורים שעבר עליו, וחיבורו מהווה מסמך היסטורי חשוב, והוא פורסם בסוף הספר 'אהל ישרים' לדודו, חכם אברהם ענתבי.

עם שחרורו ממאסר, זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. בבואו לירושלים קידמו את פניו חכמי ירושלים, ובראשם, הראשון לציון חכם אברהם חיים גאגין, שהוריד מעליו את מצנפת הראשון לציון, לשימה על ראשו של חכם יעקב ענתבי. בענוותנותו, חכם יעקב ענתבי סירב לשאת כל תפקיד ציבורי רשמי, והקדיש עצמו לתורה.

חכם יעקב ענתבי נפטר ביום ז' בתשרי בשנת תר"ז (1847), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.

לאחר פטירתו נודע מפי אלמנתו, שהיה נוהג בימי השובבים, לצום ממוצאי שבת עד כניסת השבת. רוב חידושיו אבדו בתלאות שעברו עליו. שרידים מכתביו הרבים, לוקטו ויצאו לאור בספר 'אביר יעקב', שהודפס לאחר מותו בסוף הספר 'באור החיים' לחכם חיים כפוסי בשנת תרפ"ט (1929). קובץ נוסף של כתב יד קודשו, טרם התפרסם.