משל לעני שנעשה עשיר. בסוף ארוחתו נהג לאכול חתיכת לחם יבש כדי שיזכור ימי העוני. לימים ירד מנכסיו ונעשה שוב עני. וגם בימי עוניו, נהג לאכול חתיכת לחם יבשה, בסוף ארוחתו. שאלוהו לאיזה צורך הוא נוהג כך, אף בימי עוניו. ענה שהוא מקווה לעלות שוב כמקודם. והנמשל בעת שאנו אומרים: 'הא לחמא עניא' - אנו זוכרים ימי העוני והשעבוד של מצרים. אומר המגיד: טוב לזכור ימי השעבוד שעברו, כאשר אנו נמצאים בימי השלווה והשקט. ... האמנם, טוב לזכור ימי העוני, בזמן שאנו בעצמנו שרויים בעוני?! ... עונה המגיד ואומר: 'השתא עבדי, לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין' - כשם שפעם נגאלנו מעבדות לחירות, כן גם עתה, שהחירות אינה מליאה, אנו מאמינים ומקווים לגאולה מלאה.