'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור' - כמעט כל מפרשי התורה שואלים על פתיחת פרשה זו 'בעת ההיא לאמר' - למתי היתה כוונתו? וכל אחד אומר פירוש לפי דעתו, וכך אומר גאון אחד כמו שכתוב במשנה: 'אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה', ואל יאמר אדם עונה זו יפה לתורה, יפה לתפילה, ועונה זו לא יפה ולא מתאימה, כעת אני מרושל, היום אני עייף, השעה אני עסוק ואין לי פנאי או אין לי כוח, ובשעה המתאימה אתפלל ואלמד ואעסוק בתורה, שמא לא תיפנה. כשם שאין אדם שולט ברוח, כך אינו שולט בשעה, ואינו יודע מה יולד יום, שמא תבוא אותה שעה והוא איננו, או יהיה טרוד ועסוק יותר, אלא 'בעת ההיא לאמר' - זאת אומרת באותה הזדמנות, אם רב ואם מעט, יתפלל וילמד, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, ותמיד יאמר: 'אם לא עכשיו אימתי'. ומסופר שפעם אחת שאלו מגאון אחד, מה עושה רבינו לפני התפילה. ענה להם: אני מתפלל שבזמן התפילה אתפלל. אנו למדים מכאן שהתפילה אחד מהדברים העומדים ברומו של עולם, ואל יקל אדם ראשו בתפילה.