נראה מה שאמרו ב'סוטה' שהם שווים, חלק כחלק הוא מפני שלא יש לאשה כל כך טורח כי אם במה שממתינות לבעליהם עד שיבואו מבית חכמים. אבל שילך הבעל ללמוד תורה, לזה הוא בעצמו הולך, ואין לה טרחה כל כך, כי אם בהמתנה לבד, לזה די לה שיתחלקו השכר, חלק כחלק.
אבל ההיא של 'ברכות' מדובר שהבעל הוא עם הארץ והאישה טורחת עמו בכל יום שילך ללמוד תורה, והוא אומרם: 'ובשינון בעליהם בבית חכמים' ונמצא שכל מה שלומד הבעל, הוא בסיבתה, לזה יש לה שכר יותר מן הבעל, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'גדול המעשה יותר מן העושה', שאם לא היא, לא היה אפשר לבעל בשום אופן שילמד תורה.