מקצת שבחו

חכם אליה שמואל הרטום, נולד לאמו ולאביו מנחם עמנואל יהושע בשנת תרמ"ז (1887) בעיר טורינו, באיטליה.

גדל בתורה וביראה בבתי מדרשות בעירו טורינו. כשבגר עבר לפירנצה, שם למד בבית המדרש לרבנים מפי הרב שמואל צבי מרגליות והרב צבי פרץ חיות. בשנת תרס"ח (1908) השלים דוקטורט באוניברסיטת פירנצה. בשנת תרע"ב (1912) נסמך לרבנות בתואר החכם השלם, והחל לשמש רב בעיר פירנצה.

בשנת תר"פ (1920) עבר לשמש בקודש כרב הראשי לטריפולי בלוב, שנתפסה כחלק מאיטליה. בשנת תרפ"ד (1924) עבר לשמש בקודש באלכסנדריה, ובשנת תרפ"ו (1926) חזר לפירנצה, שם לימד בבית המדרש לרבנים, ובאוניברסיטת פירנצה. בשנת תרצ"ה (1935), נתמנה למנהל בית המדרש לרבנים, שעבר לרומא.

בשנת תרצ"ט (1939), בעקבות החלת חוקי הגזע באיטליה, החליט לעלות לארץ ישראל. בארץ שימש רב בית הכנסת האיטלקי בירושלים, כמנהג בני רומא, ונודע כאחד מחשובי חכמי איטליה. החל משנת תש"ה (1945) שימש חבר בוועד הלשון של האקדמיה ללשון עברית. לפרנסתו שימש כמורה בבתי-ספר תיכוניים.

בשנת תשי"ג (1953) נקרא ללמד בבית הספר היהודי 'מרגוליס' בטורינו, שם לימד במשך שנתיים. בשנת תשכ"ג (1963) נקרא ללמד בבית המדרש לרבנים ברומא, שם לימד עד סמוך לפטירתו.

חייו האישיים של החכם אליה שמואל הרטום היו טראגיים. הוא נישא בצעירותו ליעל לבית קאסוטו, אחותו של פרופ' משה דוד קאסוטו, ששימש בצעירותו ברבנות באיטליה ולאחר מכן הפך להיות חוקר מקרא בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים. לזוג נולדו חמישה ילדים. אשתו, וארבעה מתוך ילדיו, נפטרו עליו בצעירותם, ובין היתר שכל את בנו ראובן, שנהרג במלחמת העצמאות. רק בנו חכם מנחם עמנואל הרטום, נותר בחיים בבגרותו, הפך לתלמיד מובהק לאביו, והביא לדפוס את כתבי היד של אביו, שלא הספיק להדפיסם בחייו.

בציבור הרחב, נתפרסם חכם אליה שמואל הרטום בזכות פירושו המדעי-עממי לתנ"ך, שנקרא 'תנ"ך קאסוטו', ונדפס בתל-אביב בשנים תשי"ג-תשי"ח (1958-1953). לגיסו ומורו פרופ' משה דוד קאסוטו לא היה חלק בכתיבת הפירוש, והוא נדפס לאחר פטירתו. חוגים דתיים מסוימים, שיצאו כנגד 'תנ"ך קאסוטו', לא ידעו שהפירוש נכתב בידי אחד מחשובי חכמי איטליה, שגם כתב כעשרה ערכים באנציקלופדיה המקראית.

חכם אליה שמואל הרטום, נפטר ביום כ"ג באדר תשכ"ה (1965) ברומא, ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.

ספרו המרכזי 'חיי ישראל החדשים', שנתחבר בשנת תש"י (1950), ובו תמצית השקפתו בדבר חידוש מסורת התורה שבעל פה, במדינת ישראל, יצא לאור בשנת תשכ"ו (1966), לאחר מותו, בידי בנו.