מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שהמסורות הקדומות מלמדות שאינם רק של עם אחד.
אין אנו מביטים עכשיו על מחקרים ממין זה, כעל טיפול באגדות בסיפורי מעשיות בלבד, או כעל תיאורים של נימוסים ידועים, נימוסי קודש או נימוסי חול, המצומצמים לעתים קרובות אך במדינה אחת או בעם אחד. באגדות ונימוסים האלה, אנו מכירים שרידיהן של מסורות יותר קדומות, המובילות אותנו אל הימים שלפני ההיסטוריה שלנו. ... ובו ברגע אשר מצאנו סיפורי מעשיות ממין זה גם בספרות המזרח העתיקה, הרי בוודאי נסתתמו כל טענותיהם ותביעותיהם של כל אותם המלומדים, אשר רצו ליחסם אך אל המיתולוגיה הגרמנית לבדה, וחשיבותם גדלה עד לפקוח עינינו, על האמונות והאגדות היותר קדומות.
חכם ד"ר משה גסטר, הכתובה בהשתלשלותה ההיסטורית, עמ' 9-10. הוצאת רמון, ברלין תרפ"ד (1924). מתוך 'החכם היומי'
