'ואתה תצוה את בני ישראל' - אפשר לפרש בעזרת ה', דרך מוסרי, שכל אחד צריך לצוות בניו ללמוד תורה. וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: אין צו אלא לשון זירוז. 'ויקחו אליך שמן זית זך' - זאת התורה, שכמו שהשמן עולה וצף מעל כל המשקים, כך התורה צפה ועולה על כל החכמות שיש בעולם. 'כתית למאור' - שאדם לא יזכה לכתרה של תורה, עד שיכתת עצמו ויצער עצמו בעבורה, על דרך: 'זאת התורה - אדם כי ימות באהל' - ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. 'להעלות נר תמיד' - הכוונה אפילו באותו העולם, אותה התורה שלמד הבן, מאירה שם על נשמת אביו.