'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' - ואם תאמר כיוון שלפי האמת זכו ברכוש, למה הקב"ה לא הכריח את פרעה שיתן הרכוש, ובא בעלילה לשאול הרכוש בשאלה?
ויש לומר שהקב"ה היה עתיד ליתן את התורה לישראל חָרות על הלוחות, דהיינו חֵרות משעבוד מלכויות - שאם לא היו חוטאים בעגל לא היתה עוד אומה ולשון שולטת בהם, ואז היינו אומרים שקושי השעבוד השלים ונשלם המניין מן הדין זכו ברכוש, אבל אם יחטאו בעגל כמו שחטאו זה יגרום שילכו בגליות אחרות לפי שלא נשלם המניין במצרים, ואם לא נשלם - אין הרכוש זכות לישראל.
אשר על כן ציווה שיקחו הרכוש בדרך שאלה, להיות להם לעיניים - שהכל תלוי בידם, שהרכוש אינו בהחלט ברשותם, אלא תלוי ועומד - אם יחטאו.