כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה' - כי אף על פי שבהיותו נכנס בתחילה בגופה של הלכה נכנס ונתקל בה, לסוף יוצא ואינו נתקל בה, וזהו 'כי בשמחה תצאו', וכן גם כן 'ובשלום תובלון' - אף על פי שבתחילה עליהם נאמר: 'את אויבים בשער', מכל מקום סוף דבר 'את והב בסופה' - אהבה בסופה. וזהו: 'ובשלום תובלון', וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: ללמדך שאהבה ושלום ביניהם, ואז 'ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה' - ולא יבכו, הן שנפרש כפשוטו, וגם אם נפרש על תלמידי חכמים השמחים על חידושי התורה, ועל קיומי וביטול הסותרים דבריה, וכמו שנאמר חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים, ואפשר שלזה רמזו זיכרונם לברכה במדרש בפסוק: 'ישקני מנשיקות פיהו' - רבי נחמיה אמר: שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה, וזה אומר בית אב של הלכה, אמר הקדוש ברוך הוא: מתנות כהונתם על ידי', שהוא יחבר הדברי תורה עם החברים והתלמידי חכמים זה עם זה בשלום ואהבה וחיבה, וזהו: 'ישקני' - ידביקני, שאעקור הרים בשפתי, הדומים לשחקים ששוחקים אבנים וטוחנים הרים, ומדביקן זה לזה.