כי המנגדים לא לשם שמיים נתכוונו, כי תחילתם הייתה שנאה ואיבה, וסופם רבת המשטמה ומסה ומריבה, שאם יש שכוונתם לשמיים היה להם לקרות להמחבר בעצמו, ולהוכיחו כפי דבריהם, וכמו שלימדונו רבותינו זיכרונם לברכה דרך התוכחה, ועל זה הדרך על ספרו. והם לא עשו כן, אלא שלחו את ביאורם בתבערה ואש מתלקחת, בתוך קהל ועדה, והמון העם חלק ליבם, זה אומר בכה ודורשים אותו לגנאי, וזה אומר בכו וספדו והלילו בין האולם ולמזבח, על עלבון התורה כי לומדיה חללוה. והצד השווה שבהם, אומרים במלוא פיהם: לא מהם ולא מהמונם, ובגלל הקוצים נפגע הכרוב, שהכניסו לכל החכמים בקוף של מחט אחד והיו לאחור, ונפסלים בלינה. אוי לדור שכך עלתה בימיו, כי מעולם לא נשמע שהיה חילול ה' גדול כזה, ואנו עשינו המוטל עלינו, וביקשנו כל תחבולה, ותחבולה של תחבולה, לכבות את הדליקה, ולבקש השלום, עברנו על מידתנו, שהגם שהוא נכנס בתחום שאינו שלו, והורה אותנו בדברי קנטורים, קשים כגידים. ... עם כל זה שלחנו לו בדברי שלום לאמר, יחדיו למשפט נקרבה, באהבה ואחווה, ולא לנצח תאכל חרב המחלוקת, כי מרה תהיה באחרונה.